<h1>כלום</h1>
<h2>דף סח:</h2>
גרסינן בבראשית רבא, וכמה מדרשים מייתי להא דגרסינן בירושלמי בקידושין פרק האומר [פ"ג הי"ב] אההיא כל מי שאין עליו ולא על אחרים קידושין הוולד כמוה. ואיזו זו וולד שפחה ונכרית. שפחה האשה וילדיה [תהיה לאדוניה]. נכרית דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. ואיתא נמי בירושלמי דיבמות פ"ב [ה"ו] הלכה מי שיש לו בן מכל מקום וכו'. עד חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית וכו'. עד יעקב מכפר נבוריא אזיל לצור, אתון שאלין ליה מהו מיגזר ברה דארמייתא בשבת, וסבר משרין ליה מן הדה, ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגי אמר אייתוניה דילקי. אמר ליה מהיכן את מלקני. אמר ליה מן הדא ועתה נכרות ברית להוציא הנשים נכריות והנולד מהם בעצת ה'. אמר ליה ומן הקבלה את מלקיני. אמר ליה וכתורה יעשה. אמר ליה מן הדין אורייתא. אמר ליה מן ההיא דרבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חבוטך דהיא טבא בקלטא. ובבראשית רבה [פ"ז] מייתי דדרש נמי דדגים טעונים שחיטה וכו', עד ורצוף רצפך דהיא טבא בגלעא, פירוש רצוף, צירוף מכות מרדות שהן טובים לפרסמו, מלשון התגלע. חבוט חבטך, הלקה מלקותך שהן טובים לקולטם ולקבלם.
כל ימי הקשיתי אני הסודר על המשניות הללו דולד שפחה ונכרית קרוי בנה ולא בנו. שהרי מצינו כי יורם בן אחאב בן איזבל בת אלבעל מלך צידונים היה. ונכרית היתה. והכתוב מייחסו על שם אביו דכתיב [מל'-א' כ"א] יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה על ביתו. ויהוא אמר לו מה השלום על זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים. אלמא דבנה של איזבל היה, והכתוב מייחסו על שם אביו.
וקשה לתרץ שאחאב לא נשאה אלא עד שנתגיירה וקיבלה עליה תורת ישראל, שהרי קלות של אחאב חומרי ירבעם. וא"ת היינו בעבודה זרה אבל שאר התורה קיימו. הרי לעולם אינו גר אם לא יקבל כל התורה כולה. ואפילו דיקדוק אחד, כל שכן עבודה זרה. כדאיתא בבכורות בפרק עד כמה, דגרסינן התם [ל' ע"ב] גוי שבא לקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו רבי יוסי בר יהודה אומר אפילו דיקדוק אחד מדברי סופרים. ואין לדחות לומר אנן לא מקבלינן, מיהו אם נתגייר הרי הוא גר, דאפילו אם בשאר מצות [אמר איני מקבל אינו גר, כל שכן בעבודה זרה] שהיא שקולה ככל התורה כולה. דהיינו עבודה זרה דכל המודה בה כאילו כופר בכל התורה כדנפקא לן [הוריות ח' ע"א] מקרא דמן היום אשר ציוה השם וגו'. פשיטא דכגוי הוא לכל דבריו, ואין מילתו וטבילתו (כלל לא)
